קצת פחות משמונה מאות מיליון טונות חיטה נקצרים בעולם בשנה, אבל בקרוב זה לא יספיק כדי להאכיל את כולנו. השילוב בין התפוצצות האוכלוסין לבין משבר האקלים מעמיד בפני המדע אתגר מהותי: איך להאכיל את כולם? אחד האפיקים החשובים הוא להתאים את הגידולים לאקלים המשתנה בעזרת התערבות גנטית בצמחים על מנת לשפר את הגידולים, גם בכמות וגם באיכות.
איך משפרים את החיטה? על כך דיברנו עם פרופ' צבי פלג, העומד בראש מעבדת פלג במכון למדעי הצמח וגנטיקה בחקלאות בפקולטה לחקלאות מזון וסביבה, האורח בפרק הזה של HUJICAST. במעבדה שלו הוא משתמש בשיטות גנטיות מתקדמות כדי לאתר ולאפיין גנים ומסלולים מטבוליים הקשורים ביכולת של הצמח להתאים את עצמו לעקה סביבתית.

פלג מתמקד באם החיטה, חיטת הבר הקדומה שגדלה באזור צפון ישראל וממנה, לפני כעשרת אלפים שנה, תורבתה החיטה שהעולם אוכל עד היום. לביות החיטה מקום של כבוד בגידול המהיר ובהתפתחות האוכלוסייה האנושית, אבל בתהליך אבדו לה כמה תכונות חשובות. אם החיטה נתגלתה, כידוע, ב-1906 ליד ראש פינה על ידי האגרונום אהרון אהרונסון, אבי המדע בישראל וראש מחתרת ניל"י. כבר אז האמין אהרונסון שבאם החיטה קיימות תכונות המעניקות לה עמידות בפני בצורות ומחלות.

מאה שנים אחרי אהרונסון, ב-2008, מיפה פרופ' צבי פלג את הגנטיקה של אם החיטה ומנסה להגשים את החזון ולהמשיך את דרכו של אהרונסון. והנה, אהרונסון צדק. פרופ' פלג אכן מצא באם בחיטה גנים שעשויים לעזור במשימה, כמו עמידות ליובש. לדוגמה, גן שבתגובה לעקה מאריך את שורשי החיטה לעומק של 2 מטר ומאפשר לה להגיע למים. שילוב מחדש של הגן הזה בחיטה המודרנית שנשתלה בחלקה של פלג בפקולטה לחקלאות, מראה עלייה משמעותית ביבולים. הדרך עוד ארוכה, אבל הכיוון נכון.