דברים שנשא מר שמוליק גורודיסקי בטקס נטיעת גן התקווה
ט"ו בשבט תשפ"ד, 25 בינואר 2024
רוחה של תקווה מאז ועד עולם, חוכמת העצים כמשל לעתיד משותף
טקס ט"ו בשבט המָסורְתי בפקולטה לחקלאות מוקדש השנה לַהקמת "גן התקווה". לתקווה שכולנו מייחלים לה במהלך המערכה הקשה שבה אנו נמצאים.
המילה "תקווה", מזכירה לנו את "התקווה", המנון התנועה הציונית, שכתב נפתלי הרץ אימבר לפני כמאה וַחמישים שנה, והתגבש לאחר שינויים קלים להמנון הלאומי של מדינת ישראל.1
בעִיזבונה של אימי ז"ל, נותרה הגרסה הקודמת של מילות "התקווה", גרסת ההמנון של התנועה הציונית. דף שניתן לילדה בקהילה היהודית בגרמניה, דקה לפני המלחמה ההיא. אותה קהילה הושמדה ברובה,2 אך אותה התקווה מתממשת כאן בִּמדינת ישראל, כמו למשל, בַּהקמת משפחה כשלי, ילדיי ונכדיי.
השורה הפותחת את הפזמון החוזר של התקווה: "עוד לא אבדה תקוותנו", היא מענה לדברי הנביא יחזקאל,3 שרואה לפניו בקעת עצמות יבשות ואומר: "הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה. הִנֵּה אֹמְרִים: יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ". על כך עונָה התנועה הציונית: "עוד לא אבדה תקוותנו", או בלשונו של יחזקאל אל אותן העצמות: "וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם, וִחְיִיתֶם, וְהִנַּחְתִּי אֶתְכֶם עַל אַדְמַתְכֶם...".
בימיה הראשונים של הציונות לא היה לה הרבה חומר. לאמיתו של דבר, שיעור המשתתפים ברעיון הציוני היה די דל. מה שהיה למעט הציונים בשפע, זוֹ רוח.
זוֹ היא אותה רוח שמתגלה בחודשים האחרונים בצוותים, בטנקים, בנגמשים וּבאין ספור קהילות, ארגונים וחמ"לים למיניהם. והפעם, כל זאת בשפע חומר, וּכשחצי מיהודי העולם חיים בִּמדינת ישראל.
אותם צוותים, לוחמים ותומכים מַגיעים ממקומות שונים וּבעלי מזגי רוח מגוונים. בתוך הטנק, הנגמ"ש, הקהילה והצוות מתאחדת הרוח לרוח מכוונת מטרה, משותפת ועוצמתית.
לובה אליאב מספר4 שֶבִּנסיעותיו לִשליחויות ציוניות, כשפגש בִּיהודים שיָבשו עצמוֹתיהם ואבדה תקוותם, היה שר להם את שירו אלתרמן, שלא היה לו כל ספק שהוא המשך ישיר לחזון יחזקאל:
הַבַּחוּרִים! יָבוֹא בָּכֶם הָרוּחַ
הַבַּחוּרִים! לְאַן שִׁירְכֶם בָּרַח?
הַבַּחוּרִים! אִם לֹא נִפֹּל בְּרוּחַ
אוֹתָנוֹ גַּם הָרוּחַ לֹא יִקַּח!5
אם נחזור להמשך חזונו של יחזקאל, נגלה את המתווה שמציע הנביא לאיחודם של משבי רוח מגוונים, וזאת על ידי "חוכמת העצים" שנלמדת ונחקרת פה בפקולטה לחקלאות.6
חלק מהעצים שניטע היום הם עצים שמורכבים משני חלקים.
החלק התחתון – ה"כנה" – מצטיין בתכונות הנדרשות לשם חיבור עם הקרקע.
החלק העליון – ה"רוכב" – מצטיין בנוף הרצוי, או ביבול מצטיין במטע.
החיבור בניהם הוא תהליך עדין ורגיש. העץ המיטבי מתהווה מניצול של המגוון, הוא מורכב משני חלקים שונים, שהחיבור ביניהם יוצר עץ עמיד שמניב יבולים מצטיינים.
לכל חלק בעץ DNA אחר, כל אחד תורם את הטוב שבו מבלי לשנות את הרכבו הבסיסי.
וכך מתאר זאת הנביא יחזקאל: "וְאַתָּה בֶן אָדָם, קַח לְךָ עֵץ אֶחָד וּכְתֹב עָלָיו: לִיהוּדָה וְלִבְנֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָיו. וּלְקַח עֵץ אֶחָד וּכְתוֹב עָלָיו: לְיוֹסֵף עֵץ אֶפְרַיִם וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָיו. וְקָרַב אֹתָם אֶחָד אֶל אֶחָד לְךָ לְעֵץ אֶחָד, וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ".
בני האדם אומנם אינם מסוגלים להתחבר באופן פיזי כמו העצים, אנחנו דוחים רקמות של אדם אחר. ועם זאת, אנחנו יצורים חברתיים שיודעים לנצל את מגוון הכישרונות ואת השונות שבדעות ולהפיק מהם את המיטב. ולוּ רק בגלל מילותיו של חיים גורי:
הָרֵעוּת, נְשָׂאנוּךְ בְּלִי מִלִּים,
אֲפֹרָה, עַקְשָׁנִית וְשׁוֹתֶקֶת.
מִלֵּילוֹת הָאֵימָה הַגְּדוֹלִים,
אַתְּ נוֹתַרְתְּ בְּהִירָה וְדוֹלֶקֶת.7
מאה חמישים שנים לאחר כתיבת ההמנון של התנועה הציונית, מילים שהתגבשו להמנון לאומי של "שותפי גורל" שהקימו מדינה מפוארת, אנחנו, בני דור ההווה מחויבים למלאכת עדכון "שותפות הייעוד".8 כמענה לשאלת הנביא עמוס: "הֲיֵלְכוּ שְׁנַיִם יַחְדָּו בִּלְתִּי אִם נוֹעָדוּ?"9, נממש תקווה אחודה ומחודשת שמורכבת ממגוון דעות ורוחות. ואת זאת נוכל לעשות לאור דברי מגילת העצמאות:
מְדִינַת יִשְׂרָאֵל תְּהֵא פְּתוּחָה לַעֲלִיָּה יְהוּדִית וּלְקִבּוּץ גָּלֻיּוֹת; תִּשְׁקֹד עַל פִּתּוּחַ הָאָרֶץ לְטוֹבַת כָּל תּוֹשָׁבֶיהָ; תְּהֵא מֻשְׁתָּתָה עַל יְסוֹדוֹת הַחֵרוּת, הַצֶּדֶק וְהַשָּׁלוֹם לְאוֹר חֲזוֹנָם שֶׁל נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל.
שמוליק גורודיסקי, אגף בינוי ותשתיות
הפקולטה לחקלאות
מקורות:
1 תקוותנו (2023, 4 ביוני). האנציקלופדיה החופשית ויקיפדיה.
2 פרנקפורט על האודר (2023, 1 בדצמבר). האנציקלופדיה החופשית ויקיפדיה.
3 יחזקאל לז.
4 אריה לובה אליאב (תשס"ה). תאומי צביה. תל־אביב: עם עובד. עמ' 42-41.
5 נתן אלתרמן [1940] (2002). הבחורים יבוא בכם הרוח. בתוך: צריך לצלצל פעמיים: שירי זמר, שירי ספר, פזמונים. תל־אביב: הקבוץ המאוחד, עמ' 67.
6 זאב (ווה) פרידמן (תשע"ט). פרשת "ויגש": "וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה" – המפגש בין יוסף
ויהודה – האם מיזוג או פיצול? החברה לחקר המקרא;
הרב אלחנן סמט (תשס"ד). הפטרת ויגש: אחדות "עץ יהודה" ו"עץ אפרים". מעלה אדומים: ישיבת ההסדר ברכת משה;
רועי גורודיסקי (תשע"ו). סוד ההרכבה: הבנת תהליכים באמצעות המדע לטובת העמקת המדרש.
7 חיים גורי (תש"ח). הרעות.
8 הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק [תשט"ז] (תשכ"ח). קול דודי דופק. בתוך: איש האמונה, ירושלים: מוסד הרב קוק, עמ' 100-65.
9 עמוס ג, ג; רד"ק שם.
10 מגילת העצמאות (תש"ח). הכרזה על הקמת מדינת ישראל.