*English follows

פרופ' ישעיהו פולמן, נולד בפיוטרקוב שליד וורשה בשנת 1934.

כשהמלחמה פרצה כבר היה בן חמש ומהר מאוד למד לדאוג לעצמו כשהוא בורח ועובר ממסתור למסתור. לבסוף נתפס ונשלח למחנה עבודה מפני שהצליח לשכנע את שוביו שהוא גדול מכפי גילו. משם נשלח לאוושוויץ' שם קיבל את המספר B-1367. גם את אושוויץ' הצליח לשרוד. ניתן לומר שכבר אז התגלו אצלו תכונות של מחשבה עצמאית וחוכמה טבעית. רוב משפחתו נרצחה ואביו ששרד מת כמעט מיד לאחר המלחמה. לבסוף, עלה לבד לישראל ב-1947 ונשלח לפנימייה החקלאית שבבן שמן. המנהל של הפנימייה לא ידע מה לעשות איתו כי הבין שמעולם לא הלך לבית ספר, אך לאחר בחינה קצרה הבין שמדובר בילד מאוד אינטליגנטי, ובעצם הציל אותו בכך שקיבל אותו ללימודים. בכך אולי טמון המסר הראשון של סיפורו המדהים של ישעיהו והוא שאסור למערכת לוותר על שום ילד.

במלחמת העצמאות פונתה פנימיית בן שמן וישעיהו החל לעבוד במשך היום במפעלים באיזור תל אביב ובלילה הלך ללמוד למבחני הבגרות בתיכון ערב שנפתח ברחוב מאז"ה בתל אביב. בתיכון הערב גם פגש את אהבת חייו, דר' אהובה (גורדון) פולמן, והם לא נפרדו במשך 71 שנה עד מותו ב-2022. בתחילת דרכם השניים סבלו מעוני קשה ובכל זאת הצליחו ללמוד ולהקים משפחה.

אימו ואחיו הקטן הגיעו בסופו של דבר גם הם לישראל והוא החל לטפל גם בהם.

ישעיהו היה רעב לידע והחל לקרוא ספרים, ועד מותו לא הפסיק לקרוא ספרים ממגוון רחב של נושאים: אמנות, מוסיקה, היסטוריה, מדע, פילוסופיה, פסיכולוגיה, כלכלה ופוליטיקה. הוא היה אתאיסט והאמין שגורלו של האדם נתון בידיו, ושאם רק ישכיל להבין את העולם, יוכל גם לתרום לפתרון בעיותיו. כך ניהל את חייו, כשהוא מנסה לעזור לכל אדם או מערכת שפגש במהלך חייו. הייתה בו אמפטיה עצומה לבעיות של אינדיבידואלים וחברות.

ישעיהו טיפס במהירות במדרגות האקדמיה והגיע לדרגת פרופסור באוניברסיטה העברית, כשהתמחותו היא בבעלי חיים. האמת היא שרצה להיות היסטוריון, אך מדינת ישראל הייתה כל כך חשובה בעיניו שהחליט ללמוד משהו שישרת את המדינה הצעירה. הוא לימד שנים רבות בפקולטה לחקלאות ברחובות, וקיבל מכתבי הוקרה מראשי האוניברסיטה על כך שהסטודנטים בחרו בו כמרצה מצטיין. גם במדע הצטיין, והוא פירסם מעל למאה מאמרים, והיה מרצה מבוקש בכל רחבי העולם. כולם רצו לדעת איך לפתע הפרה הישראלית מניבה יותר חלב ממחזיקת השיא העולמי, הפרה ההולנדית.

ישעיהו לבסוף נתבקש להיות המדען הראשי של משרד החקלאות, ואז הרחיב את מומחיות לכל תחומי החקלאות של מדינת ישראל. הוא חתם על הסכמי שיתוף פעולה עם אירגונים ומדינות. לבסוף, נתבקש גם על ידי האו"ם לעזור לאפריקה בייצור המזון שלה, ואכן החל לנסוע לאפריקה ללמד שם את עקרונות החקלאות המודרנית.

ישעיהו היה איש של ניתוחים מעמיקים, וכך גם הבין היטב את חשיבות המוסר לעתיד האנושות וגם לעתיד מדינת ישראל. למשל, הוא היה חייל בעזה בעת כיבושה ב-1967 ומיד לאחר מכן, מתוך ניתוח רציונלי של העתיד, חתם על עצומה שקוראת להחזיר את עזה מיד למצרים. דוד בן-גוריון אמר שגורל ישראל תלוי בכוחה ובצדקתה, וישעיהו הבין היטב שחייבים את שני המרכיבים בשביל להתקדם. על כן, בזמן שביטחון ישראל היה חשוב לו ביותר (הוא עוד שירת במלחמת לבנון בגיל 49), הוא גם חינך להבנה שחייבים לגלות אמפטיה לצד הפלסטיני וחייבים לחתור לשלום גם במחירים כבדים.

לבסוף, כמו הנביא ישעיהו שעל שמו נקרא, ישעיהו היה איש קוסמופוליטי. הוא הבין שכל העולם רקמה אנושית אחת. מעבר לנבואותיו של הנביא ישעיהו שכה האמין בהן, כגון "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ", וכן "וְכִתְתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת, לאֹ יִשָא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלאֹ יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה". הוא היה איש של הבנה כלל עולמית במסעותיו. על כן אהב לנסוע לארצות רחוקות וללמוד על תרבויות נידחות, תמיד תוך הערכה עמוקה לכל התרבויות. הוא הגיע במסעותיו לכל קצוות העולם, ותמיד חתר לבניית הבנה וסולידריות בין בני האדם.

Prof. Yeshayahu Folman was born in Piotrków, near Warsaw, in 1934. When World War II broke out, he was just five years old - but quickly learned to fend for himself by moving from one hiding place to another. He was eventually caught and sent to a labor camp after convincing his captors that he was older than his actual age. He was then transferred to Auschwitz, where he received the number B-1367. Remarkably, he survived Auschwitz, demonstrating early qualities of independent thought and innate wisdom. Most of his family was murdered during the war, and his father, who did survive, died shortly after the war ended. In 1947, Yeshayahu immigrated alone to Israel, where he was sent to an agricultural boarding school in Ben Shemen.

The director of the boarding school was initially uncertain about how to handle Yeshayahu, as he realized that the boy had never attended school. However, after a brief evaluation, he recognized Yeshayahu's remarkable intelligence and decided to accept him. This decision highlights a key message in Yeshayahu's remarkable story: the education system should never give up on any child. During the War of Independence, the Ben Shemen boarding school was evacuated, prompting Yeshayahu to seek work in factories around Tel Aviv during the day. At night, he studied for the matriculation exams at a night school which had recently opened on Mazeh Street in Tel Aviv. It was at night school that he met the love of his life, Dr. Ahuva (Gordon) Folman. The two formed an inseparable bond that lasted for 71 years until the death of Yeshayahu in 2022. In the early stages of their life together, they faced significant financial struggles, but they persevered, managed to study, and eventually started a family. Yeshayahu's mother and younger brother later joined him in Israel, and he took on the responsibility of caring for them as well.

Yeshayahu was eager for knowledge and began reading voraciously. Until his death, he continued to explore various subjects, including art, music, history, science, philosophy, psychology, economics, and politics. He was an atheist who believed that humanity's fate was in its own hands, and that by understanding the world, one could contribute to solving its problems. Throughout his life, he dedicated himself to helping every person or organization he encountered. He possessed tremendous empathy for the issues faced by individuals and establishments alike.
Yeshayahu quickly climbed the academic ladder and achieved the rank of professor at the Hebrew University, specializing in animal sciences. Although his true passion was history, he chose to study a subject that would benefit the young State of Israel. He taught for many years at the Faculty of Agriculture in Rehovot and received letters of appreciation from university presidents, being recognized as an outstanding lecturer by his students.

In addition to his teaching, Yeshayahu excelled in research, publishing over a hundred articles and becoming a sought-after lecturer worldwide. Everyone was curious about how the Israeli cow managed to produce more milk than the previous world record holder, the Dutch cow. Eventually, he was appointed Chief Scientist of the Ministry of Agriculture, where he broadened his expertise to encompass all areas of agriculture in Israel. He signed cooperation agreements with various organizations and countries. Moreover, the United Nations sought his assistance to help boost food production in Africa, and he began traveling there to teach modern agricultural methods.

Yeshayahu was a man of profound thought who recognized the significance of morality for the future of humanity and the State of Israel. As an example, he served as a soldier in Gaza during the occupation in 1967 and, after careful thought about the future, signed a petition advocating for Gaza's immediate return to Egypt. David Ben-Gurion once stated that Israel's fate depended on its strength and justice, and Yeshayahu understood that both elements were essential for progress. While Israel's security mattered greatly to him—he even served in the Lebanon War at the age of 49—he also instilled in others the importance of empathizing with the Palestinian perspective and striving for peace, even at significant cost.

Like the prophet Isaiah, after whom he was named, Yeshayahu possessed a profoundly cosmopolitan spirit. He saw the world as a single, interwoven human tapestry. Inspired by Isaiah’s prophetic vision—“The wolf shall live with the lamb, the leopard shall lie down with the young goat,” and “They shall beat their swords into plowshares, and their spears into pruning hooks; nation shall not lift up sword against nation, neither shall they learn war any more”—Yeshayahu embraced these ideals not only in thought but in deed. He was a man of universal understanding, guided by a deep reverence for humanity in all its diversity. His passion for exploring distant lands and learning about remote cultures was always accompanied by genuine respect and curiosity. His travels took him to the farthest reaches of the globe, where he consistently sought to foster empathy, dialogue, and solidarity among people.