פרופ' ישעיהו פולמן, נולד בפיוטרקוב שליד וורשה בשנת 1934.

כשהמלחמה פרצה כבר היה בן חמש ומהר מאוד למד לדאוג לעצמו כשהוא בורח ועובר ממסתור למסתור. לבסוף נתפס ונשלח למחנה עבודה מפני שהצליח לשכנע את שוביו שהוא גדול מכפי גילו. משם נשלח לאוושוויץ' שם קיבל את המספר B-1367. גם את אושוויץ' הצליח לשרוד. ניתן לומר שכבר אז התגלו אצלו תכונות של מחשבה עצמאית וחוכמה טבעית. רוב משפחתו נרצחה ואביו ששרד מת כמעט מיד לאחר המלחמה. לבסוף, עלה לבד לישראל ב-1947 ונשלח לפנימייה החקלאית שבבן שמן. המנהל של הפנימייה לא ידע מה לעשות איתו כי הבין שמעולם לא הלך לבית ספר, אך לאחר בחינה קצרה הבין שמדובר בילד מאוד אינטליגנטי, ובעצם הציל אותו בכך שקיבל אותו ללימודים. בכך אולי טמון המסר הראשון של סיפורו המדהים של ישעיהו והוא שאסור למערכת לוותר על שום ילד.

במלחמת העצמאות פונתה פנימיית בן שמן וישעיהו החל לעבוד במשך היום במפעלים באיזור תל אביב ובלילה הלך ללמוד למבחני הבגרות בתיכון ערב שנפתח ברחוב מאז"ה בתל אביב. בתיכון הערב גם פגש את אהבת חייו, דר' אהובה (גורדון) פולמן, והם לא נפרדו במשך 71 שנה עד מותו ב-2022. בתחילת דרכם השניים סבלו מעוני קשה ובכל זאת הצליחו ללמוד ולהקים משפחה.

אימו ואחיו הקטן הגיעו בסופו של דבר גם הם לישראל והוא החל לטפל גם בהם.

ישעיהו היה רעב לידע והחל לקרוא ספרים, ועד מותו לא הפסיק לקרוא ספרים ממגוון רחב של נושאים: אמנות, מוסיקה, היסטוריה, מדע, פילוסופיה, פסיכולוגיה, כלכלה ופוליטיקה. הוא היה אתאיסט והאמין שגורלו של האדם נתון בידיו, ושאם רק ישכיל להבין את העולם, יוכל גם לתרום לפתרון בעיותיו. כך ניהל את חייו, כשהוא מנסה לעזור לכל אדם או מערכת שפגש במהלך חייו. הייתה בו אמפטיה עצומה לבעיות של אינדיבידואלים וחברות.

ישעיהו טיפס במהירות במדרגות האקדמיה והגיע לדרגת פרופסור באוניברסיטה העברית, כשהתמחותו היא בבעלי חיים. האמת היא שרצה להיות היסטוריון, אך מדינת ישראל הייתה כל כך חשובה בעיניו שהחליט ללמוד משהו שישרת את המדינה הצעירה. הוא לימד שנים רבות בפקולטה לחקלאות ברחובות, וקיבל מכתבי הוקרה מראשי האוניברסיטה על כך שהסטודנטים בחרו בו כמרצה מצטיין. גם במדע הצטיין, והוא פירסם מעל למאה מאמרים, והיה מרצה מבוקש בכל רחבי העולם. כולם רצו לדעת איך לפתע הפרה הישראלית מניבה יותר חלב ממחזיקת השיא העולמי, הפרה ההולנדית.

ישעיהו לבסוף נתבקש להיות המדען הראשי של משרד החלקאות, ואז הרחיב את מומחיות לכל תחומי החקלאות של מדינת ישראל. הוא חתם על הסכמי שיתוף פעולה עם אירגונים ומדינות. לבסוף, נתבקש גם על ידי האו"ם לעזור לאפריקה בייצור המזון שלה, ואכן החל לנסוע לאפריקה ללמד שם את עקרונות החקלאות המודרנית.

ישעיהו היה איש של ניתוחים מעמיקים, וכך גם הבין היטב את חשיבות המוסר לעתיד האנושות וגם לעתיד מדינת ישראל. למשל, הוא היה חייל בעזה בעת כיבושה ב-1967 ומיד לאחר מכן, מתוך ניתוח רציונלי של העתיד, חתם על עצומה שקוראת להחזיר את עזה מיד למצרים. דוד בן-גוריון אמר שגורל ישראל תלוי בכוחה ובצדקתה, וישעיהו הבין היטב שחייבים את שני המרכיבים בשביל להתקדם. על כן, בזמן שביטחון ישראל היה חשוב לו ביותר (הוא עוד שירת במלחמת לבנון בגיל 49), הוא גם חינך להבנה שחייבים לגלות אמפטיה לצד הפלסטיני וחייבים לחתור לשלום גם במחירים כבדים.

לבסוף, כמו הנביא ישעיהו שעל שמו נקרא, ישעיהו היה איש קוסמופוליטי. הוא הבין שכל העולם רקמה אנושית אחת. על כן אהב לנסוע לארצות רחוקות וללמוד על תרבויות נידחות. הוא הגיע במסעותיו לכל קצוות העולם, ותמיד חתר לבניית הבנה וסולידריות בין בני האדם.