המחסור החמור בחיות ים והנזקים העצומים של תעשיית הדיג לסביבה הכניסו לשוק תחליפי המזון שחקן חדש: בשנתיים האחרונות צצות בזו אחר זו חברות שמגדלות בשר דגים במעבדה, וההשקעה העולמית בתחום קפצה ביותר מפי 10 • כעת התנופה נותנת אותותיה גם בישראל

פרופ' ברטה סיון הגיעה לתחום תחליפי הדגים בדיוק מהאנטיתזה שלו - תעשיית הדגים למזון. כפרופסור לביולוגיה (בפקולטה לחקלאות באוניברסיטה העברית) היא הקימה חברה העוסקת בגידול מואץ של דגי מאכל; פרויקט אחר שלה לימד תושבים באפריקה לגדל קרפיונים בבריכות קטנות ליד הבית. אבל כשמדברים איתה על דגי הבר - זה כבר משהו אחר. אותם, היא סבורה, צריך לעזוב בשקט.

"הדגים הם סוג הבשר האחרון שאנחנו עדיין צדים ולא רק מגדלים; יוצאים בספינות גדולות לימים ולאוקיינוסים ומחוללים קטסטרופות. בים התיכון 90% מהדגים נעלמו, וגם באוקיינוסים המצב לא מלבב. אפילו אלה שניזונים ומתפרנסים מדיג מבינים היום שזה לא יכול להימשך כך".

בשל הידע הרב שצברה סיון בבידוד תאים מרקמה חיה של דג ובגידול שלהם - או במילים אחרות, ייצור קווי תאים - פנתה אליה ד"ר אורנה עם רעיון שהתרוצץ במוחה שנים: לפתח דג בתרבית. חוץ ממנה הצטרפו לפיתוח המתהווה ד"ר איתי צחרי, מומחה בתאי גזע בתחום הדגים, ופבלו רזניק, שעוסק במסחר בינלאומי של דגים ופירות ים. יחד הם הקימו את סי טו סל (Sea2Cell) במסגרת חממת פרש סטארט (שותפות של תנובה, טמפו וקרנות OurCrowd ופיניסטר).

במאמר אלון מספר על השיעור החשוב שהוא והסטודנטים מקבלים מהאנשים הנפלאים האלה.

(כתבה ב- Times of Israel על פרוייקט שמביא חקלאים מהגיל השלישי מאתיופיה לשדות הפקולטה, להעביר את הידע לסטודנטים.)

פרופ' אהרון טרואן ופרופ' אליוט בארי כותבים בזמן ישראל:

הגיעה העת להעלות את נושא הביטחון התזונתי על סדר היום הלאומי. מזון הוא "הדלק" שלנו, ולכל אזרח הזכות לנסוע לפחות באוקטן 98, למרות שרבים נוסעים על אוקטן 70 עם נזק ל"מנוע" שלהם, לפעמים בלתי הפיך. במיוחד אם הם ילדים או קשישים....